ריהוט צרפתי


כשאנחנו אומרים "ריהוט צרפתי" בדרך כלל הכוונה היא לרהיטים בסגנון לואי ה – 14 ואילך. תקופת לואי ה- 14 נחשבת ל"תור הזהב" של הריהוט הצרפתי מבחינת העושר, האיכות והדקורטיביות שלה. מדינות קרבות חיקו את האדריכלות הצרפתית, את סגנון האמנות וגם את הריהוט של התקופה.


סגנון הבארוק – לואי ה- 14 1660 – 1710
במאה ה – 17 פרח המסחר באירופה בתבלינים, בדים אקזוטיים ועצים, אשר שמשו את האומנים והאמנים ליצירת סגנון עשיר ודרמטי, מלא בצבעים ובמרקמים איכותיים. הריהוט הצרפתי נחשב לבארוק במיטבו:

ארמונות בעלי אולמות רחבי ידיים שיכלו להכיל רהיטים גדולים וכבדים, שימוש בחומרים שנראו למלך לואי אקזוטיים כמו כסף, זהב ופליז, שנהב ושריון צב. משטחי שולחנות בציפוי פורניר משובץ ברונזה, רהיטי בול עשויים פורניר משריון צב בהם משובצים חלקי מתכת ואם הפנינה, אגרטלי פורצלן גדולי ממדים שיובאו מסין, שטיחים שיובאו מתורכיה וכד'.

ההגזמה הינה מילת מפתח בהבנת סגנון זה.

סגנון הריג'נסי 1710 - 1730
לקראת סוף חייו חווה המלך לואי ה – 14 אירועים טרגיים: הוא ספג מפלה במלחמה שניהל נגד ספרד וגם בני משפחתו הקרובה נהרגו בקרבות. הסגנון הפך להיות יותר פשוט ועל הנגרים והאומנים הוטלו הגבלות בנוגע לשימוש מוגזם ובארוקי. גם ראשיתה של תקופת ההשכלה תרמה לסגנון רציונאלי ושיטתי יותר.

בעצם ניתן לומר כי סגנון הריג'נסי משלב הינו תקופת מעבר המשלבת בין סגנון הבארוק הישן לבין סגנון הרוקוקו החדש שרק נולד ומהווה ריאקציה לקודמו.

הרהיטים היו עדיין גדולים, אך רגליהם החלו להתקמר ולהתעגל והקישוט המוגזם התחלף בקישוטים מעולם המיתולוגיות השונות כמו למשל המצרית.

סגנון הרוקוקו לואי ה- 15, 1714 – 1774
אמנם סגנון זה התחיל דווקא באיטליה, שהייתה לה השפעה רבה על הסגנון הצרפתי, אך הייתה זו צרפת שפיתחה אותו והנחילה אותו ליתר העולם. ניתן לומר כי זהו סגנון הריהוט המזוהה ביותר עם צרפת.

זהו ריהוט קליל, שנראה זורם בתנועה מתמדת, בזכות חזרות מפותלות על האותיות הלטיניות c ו- s. ששואב את רבות מהטבע ומשלב בריהוט מוטיבים של צדפות, עלים, ענפים וחלקי צומח אחרים, מפלי מים ואפילו בעלי חיים. ניכרת השפעה סינית בדמויות של דרקונים ופרחים.

הרהיט היה מקושט מאד, ניתנה תשומת לב רבה לריפוד הן מבחינת הבד והן מבחינת הצבעים והדוגמאות. המשי הדמשקאי היה פופולארי ביותר. לצד כל אלו הודגשה נוחיותו המשתמש. רגלי הרהיטים הסתיימו בטופרים של אריה אוחזים בכדור – קבריולה.

התחיה הקלאסית – לואי ה- 16, 1774 - 1793
סגנון זה היה מנוגד לרוקוקו והושפע מאד מהחפירות הארכיאולוגיות שנערכו באותה תקופה בערים הרומאיות שנהרסו כליל בהתפרצות הר הגעש וזוב - פומפי והרקולנום.

הארכיטקטורה הקיימת השתנתה לחלוטין, וניכרה ההשפעה מהעיטור היווני העתיק - גיאומטרי עם מוטיבים קלאסיים, רגליים ישרות, עמודים קלאסיים ודמויות של אריות ונשרים.

האמפייר 1800 – 1814
סגנון זה קרוי על שמו של נפוליאון בונפרטה, שאמנם הפיץ רעיונות ליברליים מהפכניים באירופה, אך מצד שני כבש חלקים ניכרים מאירופה, והושפע רבות מסגנונות העיצוב השונים שנתקל בהם. לכן מוצאים מוטיבים שונים המעידים על עוצמתו ושהושפעו מרומא העתיקה.

הרהיטים היו מרובעים, כהים או מוזהבים עשויים לרוב ממהגוני, עם קישוטי ברונזה מוזהבים, בעלי משענות מרופדות וחיבור של עץ שחיבר בין הרגליים האחוריות של הכסא לבין משענת היד. על הריהוט גולפו דמויות של נשרים, ברבורים ודבורים שהועתקו מסמלי רומא. כמו כן הופיעו גם כסאות רחבים שהכילו שני יושבים ושולחנות עגולים קטנים בעלי משטח מסתובב.

סגנון האר - נובו 1880 – 1920
סגנון זה מקביל לתקופת הארטס אנד קראפטס באנגליה וגם בו הייצור היה ברובו בעבודת יד. סגנון זה הושפע מהאמנות, ההסמלה והאסתטיקה היפנית. מרכזו היה בננסי ובפריס, והוא הציג ריהוט עשיר אך עדין, בעל זרימה המתארת צורות אורגניות כמו: שיער של אישה גולש על צווארה, צמחים, עלים ופרחים מסוגננים. את הקישוט השלים שימוש בפיוטר, שנהב ואם הפנינה.

סגנון האר - דקו 1920 –1940
שמו של סגנון זה הינו קיצור שמה של התערוכה הגדולה שנערכה בפריז ב- 1925, ובה נראו בפעם הראשונה רהיטים ופרטי קישוט בסגנון זה. בעקבות החפירות הארכיאולוגיות במצרים ניכרת ההשפעה המצרית בסגנון זה.

הקווים גיאומטריים ומשולבים בהם מתכות, זכוכית ולקה והעץ בצבע הדבש הוברקו ונצצו באור. רהיטים רבים יוצרו מברזל.

מרבית הרהיטים בתקופה זו יוצרו במכונות ולא בעבודות יד.